דגשים
למידע נוסף על המצב ההומניטרי בחומסה אל־בקייעה, ראו את שבעת עדכוני הבזק הקודמים. לרקע ונתונים על הרס מבנים ועקירת בני אדם מבתיהם בגדה המערבית, ראו את הדוחות החודשיים ואת דף הנתונים בנושא זה.
סקירת מצב
הקהילה הפלסטינית ראס א־תין הוקמה, ככל הידוע, לפני עשרות שנים ונמצאת בחלק של נפת רמאללה הממוקם בשטח C. כקהילה בדואית הנשענת למחייתה על מרעה, הקהילה נודדת עם חילופי העונות: בחורף היא שוהה באזור שהרשויות הישראליות הכריזו שהוא "שטח אש", ואשר מגורים בתוכו וגישת אזרחים אליו אסורים רשמית, ואילו מקום מגוריהם הנוכחי בעונת הקיץ, שבו התרחשה התפיסה, נמצא מחוץ ל"שטח האש".
בשנת 2015 הרסו הרשויות הישראליות שני בתים ושני דירי כבשים בראס א־תין, גרמו לעקירתן של שתי משפחות בנות 11 נפשות, בהן שבעה ילדים, ופגעו במחייתם של בני אדם אחרים. בספטמבר 2020 הרסו רשויות ישראליות פעמיים תקרה ששימשה את בית הספר היחיד בקהילה, ואשר בנייתו החלה חודש קודם לכן, ותפסו שולחנות, כיסאות וחומרי לימוד. תקריות אלה פגעו בכ־50 ילדים.
בדצמבר 2020 תפסו הרשויות הישראליות מחסה לבעלי חיים בקהילה, תפיסה שפגעה במחייתה של משפחה פלסטינית בת ארבע נפשות, בהן ילד.
בתגובה על תקרית ההריסה/התפיסה ההמונית בחומסה אל־בקייעה, ב־7 ביולי 2021, חזרה הקהילה הבינלאומית וביטאה את תמיכתה בתושבי הקהילות הנפגעות מהריסות ומתפיסות בגדה המערבית. ב־9 ביולי אמרה לין הייסטינגס, המתאמת ההומניטרית, כי "על הרשויות הישראליות לעצור מייד כל הריסות נוספות של בתים ונכסים פלסטיניים, להתיר לקהילה ההומניטרית לספק מחסה, מזון ומים לקהילה זו, הנמנית עם החלשות והפגיעות ביותר, להניח לאנשים אלה להקים מחדש את בתיהם במקום מושבם הנוכחי ולהישאר בו בבטחה ובכבוד."
מענה הומניטרי וצרכים מתמשכים (ראס א־תין)
הריסות, עקירה וסכנת העברה בכפייה
המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב את הכוח הכובש להגן על אוכלוסיית השטח הכבוש על ידו, להבטיח את רווחתה ושלומה, וכן את כיבוד זכויות האדם שלה. כל הרס של רכוש אזרחי בידי הכוח הכובש אסור בתכלית, אלא אם פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין, מצב שאיננו רלוונטי בגדה המערבית, שנכון לעכשיו לא מתנהלים בה מעשי איבה פעילים. ההרס הנרחב של רכוש הוא הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית ועלול אף להוות פשע מלחמה. למעט לצורך ביטחונה של האוכלוסייה או משיקולים צבאיים חיוניים, המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר גם על העברת אוכלוסייתו של שטח כבוש בלא הסכמתם האמיתית והמושכלת של בני האדם הנפגעים, יהא אשר יהא המניע לכך. הסכמה אינה נחשבת אמיתית בסביבה המאופיינת בשימוש או באיום בשימוש בכוח פיסי, כפייה, פחד מפני אלימות או כורח. בהיעדר הסכמה כזו ההעברה נחשבת העברה בכפייה ומהווה הפרה של אמנת ג׳נבה הרביעית.