זיהום מי הים מעורר חששות בדבר מחלות המועברות במים וסכנות סביבתיות ברצועת עזה

* מאמר זה נמסר על ידי "אוקספם" בתמיכת כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה

גרעון החשמל העצום הפוגע ברצועת עזה, בצד המחסור רב השנים בתשתית תברואה נאותה, ממשיכים להביא לידי כך שמדי יום מוזרמים לים בממוצע 108-100 מיליון ליטר של קולחים מאיכות ירודה.[i] מצב זה יוצר סכנות בריאותיות וסביבתיות חמורות, במיוחד בעונת הקיץ שבה הרחצה בים היא אחת מפעילויות הנופש המועטות העומדות לרשות אוכלוסיית עזה. לדברי ארגון הבריאות העולמי, מחלות הקשורות במים אחראיות ליותר מרבע ממקרי החולי והן הגורם העיקרי לתחלואת ילדים ברצועת עזה.[ii] בעתיד הקרוב עלולה פעולתם הנוכחית של מתקני טיהור שפכים להיפגע עוד יותר, בשל פערי המימון שעימם מתמודדת תוכנית האו״ם לחלוקת דלק החירום להפעלת גנרטורים המשמשים כגיבוי במתקנים חיוניים, וכן החמרת המצור לא מכבר.

רמות הזיהום של מי השפכים שהוזרמו לים התיכון במחצית הראשונה של 2018 ירדה בכ־20% לעומת אפריל-דצמבר 2017, ירידה שניתן לייחס בעיקר להגברת התמיכה בדלק חירום למתקנים הרלבנטיים. עם זאת, רמות הזיהום הנוכחיות נותרות גבוהות כמעט פי ארבעה מהתקן הבינלאומי לבריאות הסביבה (ראו תרשים).

המדד ששימש למדידת זיהום (צריכת חמצן ביולוגית – צח״ב) משקף את הימצאותם של חיידקים פתוגניים ולא־פתוגניים שמקורם בשפכים, קולחים (שפכים גולמיים שעברו טיפול להפחתת העומס האורגני), תהליכים תעשייתיים, פעילות חקלאית וחיי בר, ואשר יכולים לשגשג בגוף האנושי ולגרום למחלות. הסבירות לפיתוח מחלות או זיהומים בעקבות מגע עם מים מזוהמים גבוהה ביותר בקרב ילדים, קשישים ומי שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת.

הרשות לאיכות הסביבה בעזה הכריזה כי חופי העיר עזה, היעד העיקרי לתיירות פנים, והחופים בנפת רפיח, מזוהמים ביותר. חופים אלה מהווים כ־75% מכלל החופים בעזה והרשויות ממליצות בתוקף להימנע מהשחייה בכל האזורים הללו.[iii]

המחסור בחשמל הוא הגורם העיקרי הפוגע באספקת שירותי מים, תברואה והיגיינה. מאז אפריל 2017, בעקבות הידרדרות הפילוג הפלסטיני המדיני מבית, קיבלה עזה מדי יום 5-4 שעות חשמל בלבד, לעומת 12-8 שעות ביום קודם לכן. יותר מ־85% מהחשמל הזמין כעת בעזה נרכש מישראל; היתר הוא חשמל מקומי המיוצר על ידי תחנת הכוח של עזה, אף שבשל מחסור בכספים לרכישת דלק רק אחת מארבע הטורבינות שלה פועלת. אספקת הדלק ממצרים נעצרה ברובה ב־2018 בשל הכשל לתקן קווי הזנה.

רמות הזיהום של שפכים הזורמים אל הים מ״ג/ליטר של צח״ב*

מפעלי טיהור שפכים: עומס יתר, אספקת אנרגיה מועטה מדי ותחזוקה ירודה

עד לאחרונה פעלו ברצועת עזה ארבעה מתקני טיהור שפכים. כמה מהם טיפלו בשפכים בכמויות גדולות בהרבה מקיבולתם המתוכננת. כך למשל, מתקן הטיהור ואדי עזה, בנפת מרכז עזה, תוכנן לטפל בשפכים בנפח של עד 14 אלף מטר מעוקב ביום, אבל נכון להיום הוא קולט כ־17 אלף מטר מעוקב. בשל הגרעון העצום בחשמל, כדי לפעול – ולו בקיבולת מוגבלת – נאלצים המתקנים הללו להסתמך על גנרטורים הפועלים על דלק ומשמשים כגיבוי. תחזוקה ירודה בשל מחסור במימון, והמחסור בחלפים שהכנסתם נמנעת או מעוכבת בגלל המצור, פגעו גם הם בפעולת המתקנים. ישראל סיווגה עד 23 פריטים חיוניים בתחום המים, התברואה וההיגיינה כ"פריטים דו־שימושיים"; אף שניתן לייבאם באמצעות המנגנון לשיקום עזה, התהליך ממושך ורצוף קשיים.

בשל כך מוזרמים מדי יום ישירות לים קולחים באיכות ירודה ממתקני טיהור תת־תקניים, הגורמים לזיהום נרחב של החופים. מצבם הרעוע של מתקנים אלה יוצר גם סכנה מתמדת של הצפות שפכים בשכונות שבקרבת מאגרי שפכים ותחנות שאיבה. סכנה זו אכן התממשה ב־4 במאי 2016, כשאחד מקירות התמך של בריכת שפכים במתקן הטיהור של העיר עזה (שייח׳ עג׳לין) קרס בעקבות הפסקת חשמל ממושכת ופלט 15 שפכים גולמיים בנפח של אלף מטר מעוקב לשטח חקלאי סמוך.

באפריל 2018 החל לפעול מתקן טיהור גדול ומודרני (מפעל החירום לטיהור בנפת צפון עזה), שבנייתו נמשכה כעשר שנים, ואשר הקיבולת המרבית שלו היא 35,600 מטרים מעוקבים ביום. שלא כמו מתקנים אחרים, המתקן מסתייע בקו חשמל ייעודי מישראל המאפשר לו לפעול באופן רציף כמעט לגמרי. השפכים המטוהרים, העומדים בתקן בינלאומי, מוזרמים חזרה לאקוויפר במקום שיוזרמו אל הים.[iv]

דלק חירום

מאז 2013 מתאם האו״ם בתמיכת תורמים חלוקה של דלק חירום להפעלת גנרטורים הפועלים כגיבוי ברצועת עזה. חלוקה זו הבטיחה כי למרות משבר האנרגיה החמור תישמר רמה מינימלית של שירותי בריאות, מים ותברואה מצילי־חיים. מספר המתקנים החיוניים הזקוקים לתמיכה בדלק גדל מ־189 באפריל 2017 ל־249 כיום, לרבות ארבעה מתקני טיהור שפכים ותחנות השאיבה הקשורות אליהם.

כוחות המשימה הרלבנטיים והמשרד לתיאום עניינים הומניטריים מעדכנים מדי חודש את רשימת המתקנים הנבחרים לקבלת דלק חירום, על סמך זמינות החשמל והצרכים וסדרי הקדימות המשתנים. כדי לאפשר לגורמים המעורבים לעקוב אחר התפתחותן של אספקת החשמל ותוכנית דלק החירום ולנתח אותן, ולזהות ביתר קלות פערים, פיתח המשרד לתיאום עניינים הומניטריים לוח נתונים דינאמי וידידותי למשתמש, הזמין לעיון באינטרנט.

מנגנון דלק החירום ניצב בפני מחסור קשה במימון, ואם לא יסופק בדחיפות מימון חדש עלולות חלוקות הדלק להיפסק באמצע אוגוסט, ולהביא לצמצום חד בפעולת המתקנים המקבלים תמיכה זו, או אף לקריסתם. סביר להניח כי הראשונים להיפגע מבין מתקני המים, התברואה וההיגיינה המסתייעים לפעולתם בדלק חירום יהיו מתקני טיהור השפכים, מפני שלרוב מעניקים קדימות לבארות מים ולמשאבות מים המשמשות לאספקת המים. 4.5 מיליון דולרים נוספים דרושים בדחיפות כדי להבטיח שחלוקות הדלק יימשכו עד לסוף 2018. ב־17 ביולי 2018 אסרה ישראל על הכנסת דלק וגז בישול, פריטים שבעזה המשוועת לחשמל משמשים כפיצוי על המחסור הכרוני בחשמל. ב־24 ביולי 2018 הותרה הכנסה חלקית של דלק וגז לעזה.

רצועת עזה: זיהום מי הים, אוגוסט 2018

"אני לא יכולה למנוע מהילדים שלי לשחות בים"

בקיץ נוהגים תושבי עזה להקל על עומס החום והלחות באמצעות שכשוך בים, ונוהגים לבלות לילות ארוכים בלגימת קפה ושיחות על החוף. חוף עזה הפך ליותר מאשר מפלט מחום הקיץ, ומספק גם אמצעי להתמודד עם השעות הארוכות של הפסקות חשמל. משפחות מבלות וילדים מתרוצצים הוא מחזה שכיח לאורך חופי עזה כל משך הקיץ, אבל רמת הזיהום הגוברת של הים מאיימת יותר ויותר על פעילות זו. בריכות שחייה יכולות להציע חלופה בריאה יותר, אבל הן מועטות ומרבית המשפחות בעזה אינן יכולות להרשות לעצמן לבקר בהן.

הים הוא חלק מחייה של אחלאם שרף בת ה־38, וחלק מחיי שמונת ילדיה, שגיליהם נעים בין 3 ל־12. הם גרים בבית קטן במחנה דיר אל־בלח, ממש ליד חוף הים התיכון. מאחר שההזדמנויות הממומנות לפעילויות פנאי באזור מועטות, המשחק על החוף הוא האפשרות הראשונה העומדת לרשות הילדים, במיוחד בחופשת הקיץ. "אני לא יכולה למנוע מהילדים ללכת לשם," אמרה אחלאם. "הם אוהבים לשחות ולבלות על החוף. אנחנו חיים כבר שנים רבות בשכנות לים."

היא הסבירה כיצד צינור הביוב הממוקם ליד החוף פולט מדי יום מי שפכים הצובעים את מי הים בשחור כהה. היא מאמינה שילדיה סובלים ממחלות עור רבות בשל השחייה בים. עבור הילדים החוף חיוני ממש ושלילת האפשרות לשחות בים אפילו לא עולה לדיון. כפי שאמר אסמעיל, בנה בן ה־11 של אחלאם, "אני פשוט מאוהב בים." אחלאם נשואה לגבר שבריאותו לקויה. הוא עובד כמנקה כמה ימים בחודש, ומשתכר 10 עד 15 שקל ביום. בשל מצבם הכלכלי הירוד, אחלאם ובני ביתה אינם יכולים להרשות לעצמם לבלות בבריכות השחייה הפרטיות, והים הוא האפשרות היחידה הפתוחה בפני הילדים למצוא מפלט מימי הקיץ הארוכים.