הודעה בעניין רפיח, מאת מרטין גריפית'ס, תת-המזכ"ל לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע החירום
שום דבר לא היה מוגבל בסבל ובאומללות שהמבצע הצבאי הישראלי ברפיח המיט על בני האדם בעזה.
כפי שחששנו, זו הייתה טרגדיה שאין מילים לתארה.
הפלישה הקרקעית ברפיח הביאה לעקירתם של יותר מ-800 אלף בני אדם, שנסו שוב על נפשם והגיעו לאזורים ללא מחסה נאות ומספיק בתי שימוש ומים נקיים.
הפלישה ניתקה את הזרמת הסיוע אל דרום עזה והנחיתה מכה אנושה על המפעל ההומניטרי, שממילא עמד לקרוס תחת הנטל.
הפלישה עצרה חלוקות מזון בדרום והאטה את אספקת הדלק לחבלי ההצלה של עזה – מאפיות, בתי חולים ובארות מים – לכדי טפטוף דל.
אף שישראל התייחסה בביטול לקריאות של הקהילה הבינלאומית לחוס על רפיח, הזעקה העולמית לעצור מייד את המתקפה נעשתה רמה מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנה.
לאחר שמועצת הביטחון אימצה היום את החלטה 2730, הקוראת להגנה על עובדים הומניטריים, ובית הדין הבינלאומי לצדק הורה לפתוח את מעבר רפיח כדי לספק סיוע בהיקף הדרוש, ולעצור את המתקפה הצבאית באזור, אנו מצאים כעת ברגע של בהירות.
זה הרגע לדרוש את כיבודם של דיני המלחמה, המחייבים את כולם: יש להתיר לאזרחים לחפש מקלט בטוח. יש לאפשר מתן סיוע הומניטרי ללא מכשול. ויש לאפשר לעובדי סיוע ולאנשי סגל של האו"ם לבצע את תפקידם בבטחה.
בזמן שבו רעב המוני מאיים על בני האדם בעזה; בתי חולים נתונים תחת תקיפות ופלישות; כשגישתם של ארגוני סיוע לבני אדם הנזקקים לסיוע נחסמת; כשאזרחים חשופים להפגזות מדרום ומצפון; הכרחי יותר מתמיד להאזין לקריאות שהושמעו בשבעת החודשים האחרונים:
שחררו את בני הערובה. הסכימו על הפסקת אש. שימו קץ לסיוט הזה.