גל האלימות נמשך, אף כי ברמה פחותה

בהשוואה לרבעון האחרון של 2015, בתחילת 2016 פחתו התדירות והעוצמה של ההפגנות והעימותים, בד בבד עם ירידה מתונה במספר המתקפות שביצעו פלסטינים נגד אזרחים וכוחות ביטחון ישראלים.

פחת מספר המתקפות שביצעו פלסטינים

בחודשיים הראשונים של 2016 תועדו 28 מתקפות ומתקפות לכאורה שבהן נפגעו בני אדם, שביצעו פלסטינים נגד כוחות ואזרחים ישראלים, בעיקר מתנחלים. כמעט 80% מהתקריות הללו היו אירועי דקירה או ניסיונות דקירה (או האשמות בדקירה), והיתר היו תקריות דריסה וירי.[1] בממוצע מייצג נתון זה ירידה של 65% לעומת מספרן של תקריות דומות ברבע האחרון של שנת 2015. שירות הביטחון הכללי (שב״כ) הישראלי הדגיש מגמה דומה.[2]

במתקפות ב־2016 נהרגו ארבעה ישראלים[3] ונפצעו 16 ישראלים נוספים, ואילו 21 מהפלסטינים החשודים בביצוע המתקפות נורו למוות במקום. על פי דיווחים, איש מבין המבצעים או המבצעים לכאורה של המתקפות לא השתייך לסיעה או לארגון חמוש כלשהם, אף שבשני מקרים (שניהם תקריות ירי) היו מבצעי המתקפות אנשי כוחות ביטחון פלסטיניים שעל פי דיווחים פעלו על דעת עצמם. מעורבותם של ילדים פלסטינים במתקפות נגד ישראלים ממשיכה לעורר דאגה: יותר מ־40% מההרוגים הפלסטינים בהקשר זה היו ילדים (9 מתוך 21), לעומת פחות מ־20% בשלושת החודשים הקודמים (19 מתוך 119).

יש לציין כי אף אחת מן המתקפות שביצעו פלסטינים מן הגדה המערבית בינואר ובפברואר לא התרחשו בישראל,[4] לעומת 18 תקריות בשלושת החודשים שקדמו לכך. מספר גדל והולך של תקריות מאז תחילת השנה התרחשו בתוך התנחלויות או בקרבתן.

בסך הכול, בין 1 באוקטובר 2015 לסוף פברואר 2016 נהרגו 116 פלסטינים, בהם 28 ילדים, ו־24 ישראלים במתקפות ומתקפות לכאורה שביצעו פלסטינים תושבי הגדה המערבית, או בתגובות של כוחות ישראליים עליהן.

ירידה חדה במספר ההפגנות והעימותים

הירידה במספר הנפגעים הפלסטינים במהלך עימותים עם כוחות ישראליים בחודשים ינואר ופברואר בולטת עוד יותר. אלה כוללים שבעה הרוגים ו־1,053 פצועים, לעומת 49 הרוגים ו־13,600 פצועים באוקטובר-דצמבר 2015. אף שגם בשנת 2016 נמשכו העימותים לאורך גדר המערכת המקיפה את עזה, באף אחד מהם לא היו הרוגים, לעומת 23 הרוגים שתועדו בשלושת החודשים הקודמים. מבין הפצועים שתועדו בשנה, 5% נפגעו ברצועת עזה והיתר בגדה המערבית.

רוב העימותים בשנת 2016 פרצו במהלך הפגנות לשחרור גופות המעוכבות בידי ישראל של מבצעי מתקפות, לאות הזדהות עם אסירים שובתי רעב, במהלך מבצעי סריקה/חיפוש ומעצר ישראליים, ובמחאה על הכיבוש באופן כללי.

כמעט 60% מהפצועים ב־2016 נפגעו משאיפת גז מדמיע שהצריכה טיפול רפואי. כמעט 18% נפגעו מקליעי גומי ו־15% מתחמושת חיה. חלוקה זו זהה בקירוב לחלוקה ברבעון האחרון של 2015, למרות הירידה במספר הנפגעים הכולל.

חששות מתמשכים בתחום ההגנה

הפגיעה המתמשכת של פלסטינים באזרחים ישראלים, לרבות במתקפות דקירה, ירי ודריסה, ממשיכה להוות גורם מרכזי לדאגה. כפי שהדגיש המתאם המיוחד מטעם האו״ם לתהליך השלום, ניקולאי מלדנוב, בתדרוך החודשי שלו למועצת הביטחון, העובדה שפלגים פלסטיניים מסוימים "מאדירים" מתקפות אלה תורמת במידה רבה להחרפתן.

גם תגובתם של כוחות ישראליים לאירועים אלה עוררה חששות, במיוחד בכל האמור בשימוש האפשרי בכוח מופרז. בדוח האחרון שלו למועצה לזכויות האדם, בינואר 2016, קבע הנציב העליון לזכויות האדם כי "כמה מהתגובות הללו מצביעות באופן בולט על הריגות לא מוצדקות, לרבות מקרים אפשריים של הוצאות להורג ללא משפט".[5] בכירים בישראל, ביניהם הרמטכ״ל, הזהירו גם הם מפני שימוש בכוח אש מופרז בתגובה על מתקפות, במיוחד נגד ילדים.[6]

כן ציין הנציב העליון כי "השימוש הנרחב, ולעתים קרובות בלתי מוצדק שעושים כוחות ביטחון ישראליים בנשק חם לצורך אכיפת חוק. מעורר שאלות קשות בסוגיה האם כללי הפתיחה באש, שהם חסויים, עולים בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, והאם אכן מקיימים כללים כאלה הלכה למעשה."

אף שנתונים רשמיים מקיפים אינם זמינים, מידע מאמצעי התקשורת וארגוני זכויות האדם מצביע על כך שבמרבית המקרים לא הובילו האשמות בדבר שימוש מופרז בכוח לפתיחה בחקירה, מצב המחזק חששות שהובעו זה מכבר בדבר היעדר מיצוי דין. הנציב העליון הפציר ברשויות הישראליות "לנהל חקירות מיידיות, יסודיות, יעילות, עצמאיות ובלתי תלויות של כל התקריות שבהן הוביל שימוש בכוח למוות או לפציעה, ולהבטיח שיועמדו לבחינה ציבורית."