תדרוך ראש הסיוע מטעם האו״ם למועצת הביטחון על המצב ההומניטרי בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש

מר מרטין גריפיתס, תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע החירום

תדרוך למועצת הביטחון של האו״ם על המצב ההומניטרי בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש

12 בינואר 2024

נוסח כפי שהוכן לקריאה

אדוני הנשיא,

תודה על הזדמנות זו לשאת דברים בפני מועצת הביטחון על המצב ההומניטרי בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש.

מה שמתרחש זה כמעט מאה ימים בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש הינה מלחמה המתנהלת כמעט במנותק מהשלכותיה על אזרחים.

בעזה המצב נותר מחריד בשעה שמבצעים צבאיים ישראליים נמשכים ללא הרף.

אנו יכולים לראות זאת ברבבות ההרוגים והפצועים, רוב רובם נשים וילדים. לדברי משרד הבריאות בעזה, מאז 7 באוקטובר ועד כה נהרגו יותר מ־23 אלף בני אדם ויותר מ־58 אלף בני אדם נפצעו.

אנו יכולים לראות זאת בעקירה בכפייה של 1.9 מיליון אזרחים – מספר עצום המהווה 85% מכלל האוכלוסייה – מוכי טראומה, הנאלצים להימלט שוב ושוב מפני הטילים והפצצות המומטרים עליהם.

ואנו יכולים לראות זאת בתנאים המחרידים בשטח: מחסים מלאים להתפקע, מזון ומים ההולכים ואוזלים, וסכנת רעב המוני הגוברת מדי יום ביומו.

מערכת הבריאות בקריסה. נשים אינן יכולת ללדת בבטחה. ילדים אינם יכולים להתחסן. החולים והפצועים אינם יכולים לקבל טיפול. מחלות מידבקות מתפשטות יותר ויותר. ובני אדם מחפשים מקלט בחצרות בתי חולים.

והחורף שהגיע כעת לעזה מביא עימו קור עז, המחריף עוד יותר את מאבק ההישרדות.

ולנוכח כל זה, המתקפות חסרות הרחם על מתקנים חיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית ראויות עוד יותר לגינוי.

134 מתקנים של אונר״א בעזה נפגעו ו־148 אנשי סגל של האו״ם וארגונים לא ממשלתיים נהרגו. אתרים הומניטריים נפגעו בהזדמנויות רבות, למרות שזיהויים והודעות על קיומם נמסרו לידי צה״ל. רק בימים האחרונים נפגעו שני מתקנים של ארגונים לא ממשלתיים.

פקודות הפינוי חסרות פשרות. ככל שהמבצעים הקרקעיים נעים דרומה, גוברות ההפצצות מן האוויר דווקא באזורים שנאמר לאזרחים לעבור אליהם למען בטיחותם.

אנשים במספר גדל והולך מצטופפים בפיסת אדמה הולכת וקטנה, שגם בתוכה הם נתקלים בעוד ועוד אלימות, מחסור, מחסה לא מספיק והיעדר כמעט מוחלט של שירותים, ולו הבסיסיים ביותר.

אדוני הנשיא,

בעזה שום מקום אינו בטוח. חיים בכבוד כמעט אינם אפשריים.

ברפיח, שקודם למשבר מנתה אוכלוסייתה רק 280 אלף בני אדם, חיים כיום מיליון עקורים. ומדי יום ממשיכים להגיע אליה עקורים נוספים.

בכל דירה יחידה מצטופפות מספר משפחות, ללא מים זורמים או שירותים תקינים. אוהלים ומחסים מאולתרים מוקמים בכל מקום אפשרי, לרבות על מדרכות, בכיכרות ובאמצע רחובות. נכון לעכשיו קשה להעלות על הדעת שבני אדם יחזרו צפונה, או יוכלו לעשות זאת.

מאמצינו לשלוח שיירות הומניטריות לצפון נתקלו בעיכובים, סירובים והצבת תנאים בלתי אפשריים. אי־כיבוד של מערכת ההודעות ההומניטריות מסכנת כל תנועה של עובדי סיוע, וכך גם הכמויות הבלתי מספיקות לחלוטין של כלי רכב משוריינים וציוד התקשורת המוגבל שהורשינו להכניס אל עזה.

אלה מעמיתיי שהצליחו להגיע לצפון בימים האחרונים מתארים תמונות זוועה: גופות מוטלות בדרך. בני אדם שסימני ההרעבה ניכרים בהם היטב עוצרים משאיות בחיפוש אחר כל דבר שהם יכולים להשיג כדי לשרוד.

וגם לו היו בני אדם מסוגלים לחזור לביתם, לרבים כבר אין בתים שאליהם יוכלו לחזור.

אדוני הנשיא,

כמעט בלתי אפשרי לספק סיוע הומניטרי ברחבי עזה.

במרבית הזמן אין לנו כל גישה לח'אן יונס ולנפת המרכז.

בדרום, הרחבת המתקפה אל תוך רפיח תציב אתגרים חמורים בפני הפעילויות ההומניטריות, המתקשות ממילא להתמודד עם העומס, וזקוקות לאמצעים יוצאים מגדר הרגיל רק כדי למסור ולו סיוע דל ביותר ליעדו.

ואף שראינו גידול מסוים במספר המשאיות המוכנסות דרך מעברי רפיח וכרם שלום, באספקה ההומניטרית לבדה לא יהיה די לתמוך ביותר מ־2 מיליון בני אדם. איננו יכולים להוות תחליף למגזר המסחרי בעזה. מוכרחים להכניס לעזה טובין מסחריים, ובהיקף הדרוש.

רשימה גדלה והולכת של פריטים שהכנסתם נאסרה משמעה שאיננו יכולים להכניס לעזה אספקה לשיקום תשתית מקיימת־חיים. גם המערכת לפינוי רפואי של מטופלים למצרים אינה מספקת לעומת הצרכים העצומים.

אדוני הנשיא,

בנסיבות אלה, התפשטות מעשי האיבה עמוק יותר דרומה תגדיל משמעותית את הלחץ לעקירה המונית של בני אדם אל מדינות שכנות.

כמה מדינות כבר הציעו לקלוט אזרחים הרוצים לעזוב את עזה כדי להגן על חייהם.

ברצוני להדגיש שיש להתיר לכל מי שייעקרו מעזה לחזור, כפי שמחייב המשפט הבינלאומי.

בהקשר זה, אנו נחרדים לנוכח התבטאויות שנשמעו לאחרונה מפי שרים ישראליים ביחס לתוכניות לעודד העברה המונית של אזרחים מעזה למדינות שלישיות, שנכון לעכשיו מכונות "העברה מרצון".

התבטאויות אלה מעוררות חששות כבדים ביחס לאפשרות של העברה המונית בכפייה או גירוש של האוכלוסייה הפלסטינית מרצועת עזה, דבר מה שהמשפט הבינלאומי אוסר עליו מכל וכול.

יש לדחות בתוקף כל ניסיון לשנות את ההרכב הדמוגרפי של עזה.

אדוני הנשיא,

אף שעזה היא מוקד המשבר, אל לנו לשכוח את 1,200 בני האדם שנהרגו, אלפי הפצועים ומאות בני האדם שנלקחו בשבי במתקפה הברוטלית שחמאס וארגונים חמושים אחרים ביצעו בישראל ב־7 באוקטובר, ואת הדיווחים על אלימות מינית מתועבת.

ירי רקטות אל אזורים מאוכלסים בישראל נמשך, וגורם לעוד נפגעים ולטראומה בקרב האזרחים.

משפחותיהם של בני הערובה מחכות זה 100 ימים לשחרור יקיריהן, או לפחות למידע כלשהו על מצבם. לרוע המזל, מאז נובמבר לא שוחררו בני ערובה ולמשפחותיהם ויקיריהם לא נמסר כל מידע.

בתוך ישראל נעקרו יותר מ־100 אלף בני אדם כתוצאה מהמתקפה שביצעו חמאס וארגונים חמושים אחרים ב־7 באוקטובר ובשל ירי מתמשך של רקטות על ידי ארגונים חמושים בעזה ובלבנון.

אני עדיין מודאג מאוד מהסיכון שסכסוך זה יתפשט הלאה לתוך האזור. כבר עתה אנו רואים מתיחות ומעשי איבה גוברים בגדה המערבית, שבה נמשכו פשיטות ישראליות בעיירות פלסטיניות ונצפה גידול מדאיג באלימות מתנחלים שגרמה למוות, לעקירה ולהריסת בתים.

וכולנו מודעים לעלייה במתיחות ובפעילות הצבאית בלבנון, בים סוף ובתימן. איננו יכולים להרשות לכך להתפשט הלאה – ההשלכות של התלקחות גדולה יותר לא יעלו על הדעת.

אדוני הנשיא,

מה שראינו מאז 7 באוקטובר הוא כתם על המצפון של כולנו. אם לא נפעל, הכתם יהפוך לאות קלון בל יימחה על אנושיותנו. בני אדם ימשיכו לסבול ולמות מן הטילים, הפגזים, הטילים והקליעים; ובמספרים גדלים והולכים מרעב, מחלה וחשיפה לתנאי מזג האוויר.

איננו יכולים להרשות לזה לקרות.

אני חוזר על קריאתי לציות נרחב בהרבה למשפט ההומניטרי הבינלאומי, לרבות הגנה על אזרחים והתשתית שבה הם תלויים; למתן הרכיבים ההכרחיים להישרדות; לאפשור אספקה של סיוע הומניטרי בהיקף הדרוש; וליחס הומאני ולשחרור מיידי של כל בני הערובה.

אני חוזר על קריאתי להפסקת אש.

ויותר מכול אני חוזר על קריאתי למועצה זו לנקוט פעולה דחופה כדי להביא מלחמה זו אל קיצה.

תודה.