עלייה באלימות מתנחלים במחצית הראשונה של 2017

למרות אמצעי מנע שנקטו הרשויות הישראליות, החששות בגין אי־מיצוי דין נותרו בעינם

אלימות מתנחלים ואכיפת חוק לקויה על ידי הרשויות הישראליות מהוות זה מכבר מקור לחששות. שתיהן פגעו בביטחון הפיסי של עשרות אלפי פלסטינים בחלקים מסוימים של הגדה המערבית וביכולתם להתפרנס מחקלאות, ויצרו צורך בסיוע ובהגנה מצד גורמים הומניטריים, במיוחד עבור קבוצות חלשות כגון ילדים ונשים. התערבויות הומניטריות בתיאום כוח המשימה לענייני הגנה כוללות הצבת נוכחות הגנתית באזורים בסיכון גבוה; תמיכה פסיכו־חברתית לקורבנות; התקנת תשתית הגנתית (ראו מקרה מבחן); תיעוד מקרים וקידום מדיניות בנושא; וייעוץ משפטי.

לאחר ירידה בת שלוש שנים, חלה במחצית הראשונה של 2017 עלייה באלימות מתנחלים. במשך תקופה זו תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 89 תקריות המיוחסות למתנחלים אשר גרמו לנפגעים פלסטינים (33 תקריות) או לנזק לרכוש פלסטיני (56 תקריות).[i] בממוצע חודשי נתון זה מייצג גידול של 88% לעומת 2016. בין יתר השלכותיהן הובילו תקריות אלה למותם של שלושה פלסטינים[ii] ולפציעתם של 48 פלסטינים, שבעה מהם ילדים, וכן לנזק ליותר מ־2,700 עצים ו־52 כלי רכב.

נתונים אלה אינם כוללים תקריות של איומים והפחדה, הסגת גבול ברכוש פרטי או הגבלות גישה שהטילו מתנחלים, שלא גרמו לנפגעים או לנזק. אף שתקריות כאלה שכיחות יותר, קשה לעקוב אחריהן באופן שיטתי.

גם שב״כ הישראלי הבחין במגמה זו, ועל פי דיווחים באמצעי תקשורת ישראלים קרא לממשלה לאמץ בדחיפות אמצעים למניעת הידרדרות נוספת במצב.[iii]

הגידול באלימות מתנחלים נגד פלסטינים התרחש בצד עלייה ניכרת בפיגועים שביצעו פלסטינים נגד ישראלים. במהלך המחצית הראשונה של 2017 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 172 תקריות שבהן נפצעו מתנחלים או נגרם נזק לרכושם. בממוצע חודשי מהווה נתון זה גידול פי שלושה ויותר לעומת 2016 (112 תקריות).[iv] כ־95% מהתקריות ההלו היו תקריות יידוי אבנים על כלי רכב שנסעו בכבישי הגדה המערבית, והיתר היו תקריות השלכת בקבוקי תבערה (ארבע תקריות) ותקריות ירי (ארבע תקריות). כתוצאה מכך נפצעו 49 מתנחלים ועשרות מכוניות ניזוקו.

כמה מהפיגועים שביצעו מתנחלים במהלך התקופה באו על פי דיווחים "בתגובה" על הפינוי בכוח, על ידי הרשויות הישראליות, של ההתנחלות עמונה בפברואר 2017.[v] הפינוי התרחש לאחר מאבק משפטי ממושך, שהסתיים בפסיקה של בג״ץ הישראלי שהורתה לפנות את ההתנחלות, מאחר שהוקמה על אדמה בבעלות פרטית פלסטינית.

פגיעה בפלסטינים שתועדה במחצית הראשונה של 2017 כללה בעיקר יידוי אבנים על בתים וכלי רכב חולפים בכבישים; הכאה; עקירה או גרימת נזק לעצים; הצתת רכוש חקלאי; ומעשי השחתה אחרים נגד רכוש. כבשנים קודמות, גם השנה תועד מספר התקריות הגבוה ביותר (34%) בנפת שכם, ואחרי בנפות חברון, ירושלים ורמאללה. רוב התקריות באזור שכם התרחשו בשישה כפרים,[vi] ובהם כ־20 אלף תושבים פלסטינים, המקיפים את ההתנחלות יצהר ואת המאחזים הצמודים אליה.

כך למשל, ב־22 באפריל 2017 התקרבה קבוצת מתנחלים חמושים מההתנחלות יצהר לכפרים חווארה ועוריף (נפת שכם) וידתה אבנים על מספר בתים וכלי רכב: בחווארה נפצעו שלושה פלסטינים, בהם אישה בת 72 שאושפזה בשל פציעתה. בעוריף גרמה המתקפה לעימותים עם תושבים מקומיים, שבעקבותיהם התערבו חיילים ישראליים וירו כדורי גומי ורימוני גז מדמיע על פלסטינים. חמישה פלסטינים נפצעו, אחד מידי מתנחל וארבעה מידי חיילים, ונזק נגרם לבית ולמספר כלי רכב.

באותו אזור, ב־18 במאי, ירה מתנחל למוות בפלסטיני בן 21 לאחר שפלסטינים שקיימו הפגנת הזדהות עם עצירים פלסטינים חסמו את רכבו ויידו עליו אבנים. לאחר תקרית זו התרחשה שורה של מתקפות מתנחלים, בהן הצתת יבולים פלסטיניים ויידוי אבנים על כלי רכב.

מניעה ומיצוי דין

ככוח הכובש, מוטלת על ישראל המחויבות להגן על אזרחים פלסטינים מפני כל מעשי אלימות או איומים באלימות, לרבות מצד מתנחלים, ולהבטיח חקירה יעילה של מתקפות ומיצוי הדין עם מבצעיהן. הפערים ביישום מחויבויות אלה מהווים זה מכבר גורם לדאגה בקרב הקהילה ההומניטרית בשטח הפלסטיני הכבוש.

בדוח שפורסם ביוני 2017 התווה משרד המשפטים הישראלי שורה של אמצעים שהרשויות הישראליות אימצו בשנים האחרונות, ואשר תרמו להפחתת אלימות מתנחלים ולרמות גבוהות יותר של מיצוי דין.[vii] אמצעים אלה כוללים הקמתה, בשנת 2013, של יחידה לפשיעה לאומנית במחוז ש״י; שימוש ב"צווי הרחקה" האוסרים על כניסתם של מתנחלים החשודים בתכנון מתקפות לשטח הגדה המערבית, או שימוש במעצר מנהלי; ויישום הסדרי ביטחון מיוחדים ב"אזורי חיכוך" במהלך עונת מסיק הזיתים. לאחרונה עצרה משטרת ישראל מנהיג של קבוצת מתנחלים קיצונית והגישה נגדו כתב אישום בגין הסתה לאלימות.[viii]

לדברי משרד המשפטים, בנוסף על הירידה במתקפות מתנחלים מאז 2013 הייתה גם עלייה הדרגתית באחוזים של תיקי אלימות מתנחלים שהובילו להעמדתם לדין של החשודים בביצוע מתקפות: מ־19% מן המקרים שנחקרו ב־2013 לכמעט 30% ב־2015.[ix] ברם, דומה שנתוני משרד המשפטים מאחדים מתקפות מתנחלים נגד פלסטינים עם מתקפות מתנחלים נגד כוחות ישראליים, ומונעים בכך ניתוח של מגמות בכל האמור במיצוי דין במקרים של קורבנות פלסטיניים.

דוח שפרסם לאחרונה ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין", שתיעד תלונות שפלסטינים הגישו מאז 2005 למשטרת ישראל בגין אלימות מתנחלים, מצביע על כך שבנושא מיצוי הדין לא חלה התקדמות כלשהי.[x] רק 8% מתיקי החקירה שאחריהם עקב הארגון בין 2013 ל־2016, ואשר התקבלה החלטה סופית בעניינם (20 מתוך 245) הובילו להעמדת העבריינים לדין. יתר תיקי החקירה – 92% – נסגרו, רובם בעילה של "עבריין לא נודע". שיעור ההעמדה לדין בתקופה זו כמעט זהה לשיעורו ב־2005, השנה שבה החל "יש דין" לעקוב אחר מדד זה.

"אחרי ההתקנה של גנרטור ותאורה, מתנחלים הפסיקו לבוא בלילות"

עמק ראס א־טוויל (המכונה בפי מתנחלים עמק שילה) שבין נפות רמאללה לשכם הוא מוקד של אלימות מתנחלים. מאז אמצע שנות התשעים היה האזור במוקדן של פעולות התנחלות אינטנסיביות, בהן הקמת שישה מאחזים לא מורשים, חלקם על אדמה בבעלות פרטית פלסטינית ובתמיכתן הלא רשמית של הרשויות הישראליות.[xi] בשנים האחרונות פחת אמנם מספרן של מתקפות מתנחלים שגרמו לנפגעים או לנזק לרכוש (ראו לעיל), אך פלסטינים עדיין מתמודדים עם הטרדה על ידי מתנחלים, הפוגעת בביטחונם ובמקורות מחייתם. במאי 2017 אישר הצבא הישראלי את גבולותיה של התנחלות נוספת (עמיחי) שתוקם באזור זה, לכאורה כדי להעביר אליה את המתנחלים שפונו מההתנחלות עמונה. ראו מפה.

קהילת עין א־רשאש (כ־90 נפש) שוכנת כולה בשטח C, בחלקה בתוך שטח שהוגדר כ"שטח אש" לאימונים צבאיים, מדרום־מזרח לעמק ראס א־טוויל. זו אחת מ־46 קהילות בדואיות במרכז הגדה המערבית המצויות בסכנת העברה בכפייה בשל סביבה כופה, הכוללת מניעת תשתיות לשירותים בסיסיים; הריסת בתים ומבנים המשמשים למחיה, בנימוק של היעדר היתרי בנייה;[xii] אימונים צבאיים בקרבת מקום; והפחדה שיטתית על ידי מתנחלים.

סמי[xiii] בן ה־40 חי במתחם המערבי של עין א־רשאש (המכונה גם ח׳רבת ג׳בעית), שהוא החשוף ביותר לאלימות מתנחלים. "המתנחלים רוצים להכריח אותנו לעזוב," אמר סמי. "אנחנו נתונים במאבק מתמשך איתם. הם מונעים מאיתנו להגיע לאדמה שלנו, גונבים את הכבשים שלנו, עוקבים אחרי הילדים שלנו בדרכם לבית הספר ובלילות הם מכוונים זרקורים אל האוהלים שלנו, רוקדים ושרים [..] בשנה שעברה שקעתי בחובות ונאלצתי למכור כמה מהכבשים שלי כדי לקנות 120 טון מספוא, מפני שמתנחלים לא נתנו לנו להגיע לבארות המים שלנו או לשתול שעורה."

באוגוסט 2016, אחרי שניהלו במקום אומדן, סיפקו ארגון Premiere Urgence Internationale וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים אחרים העובדים בגדה המערבית לתושבי הכפר הזעיר גנרטור ומערכת תאורה; שני מכלי מים; ויחידת גידור לבעלי החיים של כל משפחה.

בביקור מעקב באפריל 2017 הדגישה פטמה, רעייתו של סמי, את השיפור: "עכשיו, כשמכלי המים במרחק כמה צעדים מהאוהל שלי, החיים קלים יותר. קודם היינו צריכים להביא מים מהבארות בשדה והיינו חשופים להטרדות של מתנחלים. מתנחלים היו באים בלילות לחצר הקדמית שלנו, משוטטים בה, מרעישים, זורקים דברים ומפחידים אותנו. היינו מתחבאים באוהלים ושומרים על הילדים עד שהמתנחלים יעזבו. מאז שקיבלנו את הגנרטור והתאורה, המתנחלים הפסיקו לבוא בלילות. הגנרטור מאפשר לנו גם לטעון את הטלפונים הניידים שלנו, להיות מחוברים לאחרים ולבקש עזרה במקרה הצורך."