ירידה חדה בגישת פלסטינים מרצועת עזה בשנת 2017

ירידה משמעותית ניכרה בשנת 2017 במספר הפלסטינים שהורשו להיכנס לעזה ולצאת אותה לעומת שנת 2016. במעבר ארז, התנועה דרך ישראל פחתה מאז אמצע 2016. גישת פלסטינים דרך רפיח, המעבר שבשליטת מצרים, פחתה גם היא במשך השנה, מרמה שמלכתחילה הייתה נמוכה במיוחד. עם ההסלמה בפילוג הפלסטיני מבית, במהלך מרבית שנת 2017 הוגבלה גם הגישה לטיפול רפואי, מאחר שמשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית עיכב או הקפיא תשלומים עבור מטופלים שהופנו לטיפול רפואי מחוץ לעזה.

התפתחויות אלה החריפו את בידודה של עזה מיתר השטח הפלסטיני הכבוש ומיתר העולם, הגבילו עוד יותר את הגישה לטיפול רפואי שאינו זמין בעזה, להשכלה גבוהה, לחיי משפחה וחברה ולהזדמנויות תעסוקתיות וכלכליות, וכן מנעו את מימושן של רבות מזכויות האדם. כמו כן, בשנת 2017 סוכל ביצוען של פעולות הומניטריות בשל הגבלת תנועתם של אנשי סגל מקומיים המועסקים על ידי האו״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים.

בעקבות חתימתו של הסכם הפיוס הפלסטיני ב־12 באוקטובר, מסרו רשויות חמאס ב־1 בנובמבר את השליטה בעברם העזתי של מעברי ארז, כרם שלום ורפיח לידי הרשות הפלסטינית, ופירקו את מחסום ארבע־ארבע שתופעל על ידי חמאס וחלש על הגישה למעבר ארז. נכון להיום נראה שלהתפתחות זו לא נודעה השפעה על מעבר פלסטינים מעזה דרך המעברים בשליטת ישראל ומצרים.

ירידה משמעותית בתנועה דרך מעבר ארז

מספר היציאות של פלסטינים מעזה דרך מעבר ארז, שבשליטת ישראל, פחת בכמעט 50% בממוצע: מ־13,200 מדי חודש בשנת 2016 לכ־7,000 מדי חודש בשנת 2017 (נכון ל־30 בנובמבר). לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 תועדו מדי חודש יותר מחצי מיליון יציאות מעזה, בעיקר לצורך עבודה בישראל. מאז צומצם דרמטית מספר היתרי העבודה לפלסטינים, ומ־2006 הוקפאו ההיתרים הללו לחלוטין.

מעבר ארז: מספר הפעמים שבהן נכנסו בני אדם לישראל

הגבלות אחרות שהחילו הרשויות הישראליות בשנת 2017 כללו איסורים נוספים על הפריטים שפלסטינים היוצאים את עזה דרך ארז מורשים לשאת, בעיקר מכשירים אלקטרוניים (מלבד טלפונים ניידים), קוסמטיקה ופריטי מזון. במאי 2017 הוארך משך הטיפול בבקשות "לא דחופות" להיתרי יציאה מעזה’ מ־23 ל־70-50 ימי עבודה, לא כולל ימי שישי, שבתות וחגים אחרים.

למעבר ארז נודעה חשיבות חיונית לגישת פלסטינים, מאחר שהוא חולש על תנועת בני אדם בין עזה לגדה המערבית. במסגרת מדיניות המיושמת מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, ואשר הוחמרה לאחר השתלטות חמאס על עזה ביוני 2007, רק בני אדם הכלולים בקטגוריות ספציפיות, שישראל הגדירה זכאים להיתר יציאה בכפוף לבדיקה ביטחונית. בשנים האחרונות כללו קטגוריות אלה מטופלים שהופנו לטיפול רפואי מחוץ לעזה ומלוויהם; סוחרים, עובדי ארגונים בינלאומיים ומקרים הומניטריים חריגים.

הפניית מטופלים לטיפול רפואי נותרת מוגבלת מאוד

בשנת 2017, נכון לסוף נובמבר, אושרו 54% מבקשותיהם של מטופלים פלסטינים להיתרי נסיעה דרך מעבר ארז, לאחר שב־2016 אושרו 62% מהבקשות. זהו שיעור האישור הנמוך ביותר מאז 2006, כשארגון הבריאות העולמי החל לעקוב אחר גישת מטופלים מעזה. הירידה מתרחשת בד בבד עם גידול הדרגתי במספרן המוחלט של הפניות לבתי חולים בגדה המערבית והבקשות להיתרים הנלוות אליהן, כתוצאה מהחמרת ההגבלות על המעבר במעבר רפיח.

רוב הבקשות שלא אושרו ב־2017 לא נענו בסירוב משיקולים ביטחוניים אלא עוכבו, כלומר לא טופלו בזמן, כך שעד למועד התור בית החולים לא התקבל מענה, והמטופלים נאלצו לקבוע תור חדש במקום זה שהוחמץ ולהגיש מחדש בקשה להיתר. במצבים כמו טיפולים אונקולוגיים עלולות להיות לעיכובים השלכות מסכנות חיים על בריאות המטופל. הנחיות ישראליות חדשות, שתוקפן ממאי 2017, קובעות כי על מטופלים להגיש בקשות שאינן דחופות לפחות 20 ימי עבודה לפני מועד התור בבית החולים, פרק זמן כפול מזה שנדרש קודם לכן.

בהקשר של הפילוג הפלסטיני המחריף מבית, הפניית המטופלים מעזה סוכלה גם נוכח טיפול איטי בבקשות לאישורים כספיים ממשרד הבריאות ברמאללה. מספר אישורי הכיסוי הכספי שניתנו למטופלים גדל אמנם בחודשים האחרונים, אך טרם הגיע לרמות האישורים שניתנו לפני אפריל 2017.[1]

אישורים כספיים של הפניות לטיפול רפואי (מס׳ מטופלים)*

ירידה חדה במספר ההיתרים לאנשי עסקים

מגמת הירידה השנה בלטה במיוחד בקטגוריית אנשי עסקים, ששיעור הסירוב לבקשות ההיתרים שלהם עלה באופן דרמטי מאז אמצע 2016. לדברי הוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים, נכון לדצמבר 2017 היו רק 551 היתרי סוחרים תקפים, ירידה של 85% לעומת 3,600 היתרים בממוצע בשלהי 2015.

מס׳ היתרים תקפים (אנשי עסקים)

רבים ממי שבקשתיהם להיכנס לישראל נתקלו כעת בסירוב הם אנשי עסקים בולטים בתעשיות הריהוט, הביגוד, המזון המעובד, החקלאות, ייצור האריחים ותעשיות אחרות. בעבר העסיקו ענפים אלה מספר משמעותי של עובדים בכלכלה העזתית מוכת השפל, ונהנו מקשרים רבי שנים עם עסקים מקבילים בישראל, בגדה המערבית ובשווקים בינלאומיים. המצור בן עשר השנים, שמיתוספים אליו שלושה סבבי הסלמה הרסניים והפילוג הפלסטיני מבית, שחקו יכולות התמודדות, ומכשול אחרון זה עלול לאלץ אנשי עסקים רבים לסגור לחלוטין את עסקיהם.

הידרדרות בגישת אנשי סגל הומניטרי  

ככל הפלסטינים, גם אנשי סגל מקומיים המועסקים על ידי האו״ם או ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים חייבים להצטייד בהיתר כדי לצאת את עזה דרך מעבר ארז. תנועת אנשי סגל הומניטרי אל עזה וממנה כפופה למגבלות גוברות, הפוגעות ביכולתם של עובדים לפקח על פעילויות והכשרה ולתאם אותן כראוי. בספטמבר 2017 הודיעו הרשויות הישראליות לסוכנויות כי משך הטיפול בהיתרים לטווח ארוך יהיה 55 ימי עבודה, ו־70 ימי עבודה להיתרי נסיעה לחו״ל. זהו שינוי לעומת 14 הימים שנדרשו לטיפול בעניינים אלה בתחילת 2017, פרק זמן שהוארך כעבור זמן ל־26 ימים, עד להודעה אחרונה זו. לדברי הרשויות הישראליות, זהו חלק מהליך בידוק מחמיר יותר שמבצעים כוחות הביטחון הישראליים. מצד שני, התוקף המרבי של האישור הביטחוני הוארך משישה לתשעה חודשים.

צמצום נוסף בפתיחתו של מעבר רפיח

בשל ההגבלות הנרחבות המוטלות על המעברים בשליטת ישראל, עד 2013 היה מעבר רפיח עם מצרים נקודת המעבר העיקרית ששימשה פלסטינים בעזה. מאז אוקטובר 2014 היה מעבר רפיח סגור במרבית הזמן, לרבות בפני סיוע הומניטרי, לאחר מתקפות נגד כוחות מצרים בסיני. בדומה למעבר ארז, גם ברפיח מורשות רק קטגוריות ספציפיות של בני אדם, בהם מטופלים רפואיים, סטודנטים ובעלי אשרות זרות, להירשם ברשימת המתנה שהרשויות בעזה מנהלות בציפייה לפתיחתו מחדש של המעבר. כרגע רשומים ברשימה 20 אלף בני אדם.

ב־2017 נפתח מעבר רפיח שבשליטת מצרים רק בהזדמנויות חריגות, ל־36 ימים בסך הכול, לעומת 44 ימים ב־2016: במעבר תועדו 17 אלף פעמים שבהן יצאו בני אדם את עזה, לעומת 26 אלף פעמים ב־2016 ו־151 אלף ב־2013.

ב־2017 יצאו רק 1,222 מטופלים את עזה דרך רפיח כדי לקבל טיפול רפואי. לפני סגירת המעבר ב־2014 עברו בו בממוצע מדי חודש, מסיבות רפואיות, 4,000 בני אדם.

מעבר רפיח: מספר היציאות והכניסות

היתר כניסה לישראל בוטל אחרי 45 שנים

"העסק שלי היה מהטובים בעזה, אבל עכשיו בקושי יש לנו מספיק עבודה להשאיר אותו פתוח", הסביר ר׳אזי מושתחא, רוקח ובעליו של בית חרושת לגלידה. מושתחא עובד בתעשייה זו כבר יותר מ־45 שנה. בשעתו היה הבעלים של שני מפעלי גלידה בעיר עזה ובמה שהיה בעבר אזור התעשייה ארז, שפורק על ידי ישראל במהלך ה"התנתקות" ב־2005.

"במשך יותר מ־45 שנים הייתה לי גישה כמעט בלי הפרעות לישראל ולגדה המערבית, ומעולם לא מנעו ממני היתר יציאה ישראלי. פיתחתי קשרים עסקיים מצוינים עם העמיתים הישראלים שלי, ובמשך 28 שנה הייתי הסוכן שייצג בעזה חברה רפואית ישראלית. מוצרי הגלידה שלנו היו תחרותיים מאוד ואפילו כשרים, כדי לחדור לשוק הישראלי, שבו מכרתי עד 95% מהתוצרת שלנו.

"ב־2016 נשלל האישור שלי בנימוקים ביטחוניים ומאז לא יכולתי לנסוע אל מחוץ לעזה, אף שבעבר נסעתי רק לצורך עסקים ולא מסיבות אישיות. בעבר העסקתי עד 120 עובדים, אבל היום יש לי רק 60-50 עובדים. הם לא עובדים על בסיס יומי כי יכולת הייצור שלנו פחתה, מ־20 טון ב־2005 לטון אחד בלבד. הפסדתי הרבה מאז 2005 ועדיין יש לי אצל הסוכנים הישראליים חובות שאין לי איך לִגבות.

"גם החשמל הוא אתגר עצום: בקיץ האחרון לא יכולנו לייצר גלידה בכלל. בנוסף, אין לנו גישה לחלפים, שבעבר היינו מייבאים מארצות הברית. עכשיו אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לרכוש חלפים. ניסיתי לייבא גנרטור חשמלי אבל הרשו לי להכניס אותו לעזה. מדי חודש אנחנו צורכים 8,000 עד 10,000 ליטר דיזל, כדי לפצות על הפסקות החשמל הארוכות; אין לנו סכומים כאלה, אבל בכל זאת אנחנו מנסים לשרוד".

עדיין מחכים במעבר רפיח

מ״נ היא בת הארבעים ואם לארבעה שהשתתפה בשביתת שבת שאורגנה בשערו של מעבר רפיח על ידי סטודנטים, מטופלים, בני זוג שהופרדו ומקרים הומניטריים אחרים במחאה על שלילת זכותם לנסוע.

במעשי האיבה בשנת 2014 איבדה מ״נ 24 מבני משפחתה המורחבת, בהם בנה בן השלוש. בתה יסמין, שהיום היא בת 13, נפצעה ופיתחה מאז סוכרת מלוּוה בסיבוכים קשים, בהם הפרעות בתפקוד הלב. "מאחר שיסמין מאושפזת באופן קבוע במחלקת טיפול נמרץ ולא יכולה לקבל את הטיפול הראוי בעזה, החלטנו למצוא לה טיפול מחוץ לרצועה," הסבירה מ״נ.

"לפני שנתיים ניסינו לארגן ליסמין טיפול בגדה המערבית, אבל הבקשות שלנו להיתרים נענו בשלילה, ומעולם לא מסרו לנו את הטעמים לסירוב. ואז החלטנו לטפל ביסמין בחו״ל, ולמזלנו מצאנו מישהו שהסכים לעזור לנו לכסות חלק מההוצאות, אבל מעבר רפיח היה סגור כל הזמן.

"נרשמנו במשרד לרישום נוסעים והשמות שלנו אושרו לנסיעה. לרוע המזל, בתקופה הזאת יסמין אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ ולא יכולנו לעזוב את עזה. בפברואר 2016 נרשמנו שוב אבל השמות שלנו אושרו ונכללו ברשימת הנוסעים רק בפעם האחרונה שהמעבר נפתח, בנובמבר 2017. הודיעו לנו שהאוטובוס שלנו אמור להיות הראשון שיעבור במעבר ביום ספציפי, אבל ערב קודם לכן אושרה רשימת נוסעים חדשה, אף על פי שהשמות שלהם לא היו רשומים במשרד הרישום.

"האנשים האלה שילמו סכומי כסף גדולים לגופים מסוימים, ועברו בהמוניהם באוטובוסים את הגבול, אבל האוטובוס שלנו לא. בעלי ניסה לסדר את הנסיעה שלנו דרך רפיח אבל התבקש לשלם 3,000 דולר בערך על כל אחת מאיתנו. זה סכום כסף גדול שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא. מכל מקום, אני לא מוכנה לבזבז על שוחד את החסכונות שלנו לנסיעה.

"המצב שאנחנו מתמודדים אימתו כל כך קשה. לקח לנו שנתיים למצוא חסות ליסמין, ועכשיו אנחנו פוחדים מאוד שנאבד אותה."