ההשלכות ההומניטריות של התנחלויות בשכונות פלסטיניות של ירושלים המזרחית: הסביבה הכופה

בעשורים האחרונים השתלטו עמותות מתנחלים, בתמיכת הרשויות הישראליות, על נכסים הממוקמים בתוך שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית והקימו בהם מתחמי התנחלות.[1] ההתנחלויות הללו מרוכזות באזור המכונה "האגן הקדוש": הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של העיר העתיקה, סילואן, שייח׳ ג׳ראח, א־טור (הר הזיתים), ואדי ג׳וז, ראס אל־עמוד וג׳בל מוכבר. מרבית העתירות שהוגשו לבתי המשפט הישראליים בתיקים אלה נכשלו. המשפט הבינלאומי קובע כי התנחלויות אינן חוקיות.

הקמת רבים ממתחמי התנחלות אלה הייתה כרוכה בפינוי ועקירה כפויים של תושבים פלסטינים, ולמעשים אלה נודעו השלכות הומניטריות שליליות.[2] הקמת המתחמים יצרה סביבה כופה הדוחקת את רגלי התושבים הפלסטינים שבקרבתם. הרכיבים העיקריים של סביבה זו כוללים הגברה של מתיחות, אלימות ומעצרים; הגבלות על התנועה והגישה, במיוחד בחגי ישראל; ופגיעה בפרטיות בשל נוכחותם של מאבטחים שכירים ומצלמות אבטחה.

אחת השכונות שהלחץ המופעל עליה כבד במיוחד היא בטן אל־הווא, שכונה צפופה באזור סילואן.[3] בשנת 2002 העביר משרד המשפטים הישראלי (האפוטרופוס הכללי) שטח בגודל כחמישה דונם בבטן אל־הווא לידי הקדש בנבנישתי, שעם נאמניו נמנו חברי עמותת המתנחלים "עטרת כהנים". ב־2017 עתרו מספר משפחות פלסטיניות מבטן אל־הווא לבג״ץ נגד העברת האדמה, והפסיקה בעניין טרם ניתנה.[4] מאז 2002 הגישה עמותת "עטרת כהנים" תביעות פינוי נגד 21 מבנים שבהם מתגוררות כ־85 משפחות פלסטיניות, תביעות המציבות קרוב ל־400 בני אדם סכנת עקירה. כעת שולטת עמותת עטרת כהנים בסך הכול בשישה בניינים באזור, שבהם מתגוררים מאתיים מתנחלים בסמיכות רבה ל־700 פלסטינים.

הרחבת התנחלות בשכונת בטן אל־הווא, ירושלים המזרחית

מעצרי בית, מעצר ילדים וצווי מניעה

לדברי תושבים בבטן אל־הווא, נוכחותם של מתנחלים, של מאבטחיהם ושל שוטרי משמר הגבול הישראלי מעצימה את הפוטנציאל למתיחות ולאלימות. ברמה היומיומית, הדבר בא לידי ביטוי בהגבלות תנועה, מבצעי חיפוש, ומעצר של פלסטינים תושבי המקום. להערכת חברי הקהילה, מדי שבוע מתבצע לפחות מבצע חיפוש אחד בבתים פלסטיניים מקומיים, בנימוק של הסרת דגלים פלסטיניים, החרמת מצלמות או ביצוע מעצרים, ובמהלך פעולות אלה נגרם לעיתים קרובות נזק לריהוט ולחפצים אישיים.[5]

פעמים רבות מעורבים בתקריות ילדים פלסטינים, לעיתים קרובות בתקריות פעוּטות.[6] בחודש רמדאן האחרון התעמתו שוטרי משמר הגבול ומתנחלים בשבע הזדמנויות לפחות עם צעירים פלסטינים שעסקו בתיפוף המסורתי הנועד להעיר את הצמים לסעודה המפסקת שלפני עלות השחר. כמו כן, שוטרי משמר הגבול הודיעו לילדים כי אסור להשתמש באקדחי צעצוע בעיד אל־פיטר, החג המסיים את חודש הרמדאן. ככלל, קיים מִתאם מובהק בין שיעור גבוה של מעצרי ילדים לבין נוכחות חזקה של מתנחלים בשכונות מגורים פלסטיניות בירושלים המזרחית, ובמיוחד סילואן והעיר העתיקה. מאז 2012 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים יותר מ־560 מעצרי ילדים בסילואן, לרבות בבטן אל־הווא. נתון זה מהווה קרוב לרבע מכ־2,400 המקרים המתועדים של ילדים שנעצרו בפרק זמן זה.

כמו כן, נשמעות האשמות בדבר סטנדרטים כפולים, כאשר מתנחלים חונים באופן בלתי חוקי או חוסמים כבישים לפרקי זמן ממושכים, בעוד פלסטינים נקנסים – על פי דיווחים בעידוד של מתנחלים – בגין עבירות תנועה או חניה פעוטות. כן האשימו תושבים מקומיים מתנחלים שהם מתנהגים כשוטרים או פקחים עירוניים מטעם עצמם ודורשים, למשל, לבדוק את רישומי המס של חנויות מקומיות, או מצלמים בנייה בלא היתר ומגישים תביעות הריסה נגד מבנים שבנו פלסטינים בני המקום.

לדברי הוועד המקומי של בטן אל־הווא, מאז תחילת 2018 היו כארבעים מקרים שבהם ניתנו צווים משטרתיים שכפו על פלסטינים מהשכונה מעצר בית או אסרו עליהם להיכנס לאזור לפרקי זמן משתנים: בכל המקרים מלבד שלושה היו מעורבים נערים בני פחות מ־18. באותה תקופה ניתן רק צו אחד שהרחיק מתנחל יחיד מבטן אל־הווא ל־25 יום.[7] כן דיווח הוועד המקומי כי לפני 2014 נהגו כוחות ישראליים לירות רימוני גז מדמיע במהלך עימותים עם פלסטינים, אבל כעת, בעקבות תלונות של משפחות מתנחלים, הם משתמשים ברימוני הלם.

סביבה כופה ותנועת אוכלוסייה

הסביבה הכופה שיוצרות אלימות במעורבות מתנחלים והגבלות, והחשש לבטיחותם של ילדים, דחקו בתושבים מסוימים לעבור לחלקים אחרים של ירושלים המזרחית. להערכת הוועד המקומי, בשנת 2017 עברו מבטן אל־הווא לפחות שלושים משקי בית, ושבעה נוספים עזבו מאז תחילת 2018. רבות מהמשפחות המצויות בסכנת פינוי הן משפחות פליטים פלסטינים, החוששים ששוב ייעקרו בכפייה מבתיהם. כפי שתיאר זאת אחד התושבים הפלסטינים: "בטן אל־הווא היא הר געש העומד להתפרץ.. מתנחלים הם בני אדם הפולשים בכוח, לא כדי להפוך לשכנים טובים אלא כדי להשתלט לנו על הבתים. מה שהיה הבית שלנו במשך דורות הפך לשדה קרב, עם רמות גבוהות של עוינות ומתח נפשי".