סועאד מוחמד ר׳אזי בּאכּר, בת 32, היא עובדת סוציאלית ותושבת שכונת אל־רימאל שברצועת עזה. היא רווקה ומתגוררת עם משפחתה המונה ארבע נפשות.
סועאד עבדה כעובדת סוציאלית במספר מיזמים של המרכז לענייני נשים (WAC), בהם מיזם בתמיכת הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש ב־2018, שהתמקד במניעת אלימות על רקע מגדרי ברצועת עזה ובקידום ההגנה על נשים ששרדו אלימות כזאת.
"בחרתי להיות עובדת סוציאלית ולעסוק בפעילות הומניטרית כי אני אוהבת לעזור לזולת. אני רוצה להשתתף בשיפור החברה הפלסטינית ותנאי החיים של אנשים באמצעות הבטחת בריאות פסיכו־חברתית טובה יותר".
"פעם, אחרי שסיימתי להעביר סדנא, ניגשה אלי אישה ואמרה לי שהיא סובלת מאלימות מינית", סיפרה סועאד. "הקשבתי לסיפור שלה ונפגשתי אתה כמה פעמים. אחר כך השתמשתי בכמה אסטרטגיות לאבחון המצב. חשוב לי מאוד להבין את המצב בשלמותו על כל פרטיו".
לדברי באכר, האתגרים הניצבים בפני עובדות סוציאליות ברצועת עזה רבים וכוללים בין היתר, בחלק מאזורי היעד, מסורות ומנהגים המגבילים את השתתפותן של אימהות, רעיות, אחיות ובנות בפעילויות שונות; התרבות הפטריארכלית בכללותה; וחוסר הבנה באשר לאופי התמיכה הפסיכולוגית שלעתים קרובות מבלבלים בינה לבין תמיכה כלכלית.
"הצעד הראשון בהתערבות שלי היה לתת לאישה הזדמנות לשחרר עקה נפשית. הפניתי אותה לייעוץ פסיכיאטרי, אבל היא סירבה בשל הרקע התרבותי שלה. מכיוון שכך, הפניתי את המקרה שלה למרכז לענייני נשים כדי שאוכל להמשיך להיפגש איתה ולהעניק לה את התמיכה הפסיכולוגית האישית הנחוצה. אחרי מספר פגישות, השתפר מצב השורדת והיא החלה לקבל את עצמה. היא חזרה ללימודים. גם אחרי סיום המיזם שמרתי איתה על קשר והמשכתי לתמוך בה ככל שצריך."
"ההצלחה שלי בתחום הזה דרבנה אותי להמשיך לתמוך בנשים, כי המאמצים שלי מניבים תוצאות מוחשיות", אמרה סועאד. "ראיתי איך מצבן של נשים שונות הלך והשתפר בזכות התמיכה שלי".