קייטנות: הפוגה לילדים בעזה ותחושת נורמליות

"בזמן המלחמה הייתי פשוט מבועתת, אבל כאן ב'שבועות הכיף' בקיץ אני לא פוחדת. אני הכי אוהבת לצייר. אני רוצה לצייר הכול. אהיה עצובה מאוד כשהפעילויות ייגמרו. הלוואי שיכולתי להיות פה יותר משבוע אחד."

ג׳אנה, משתתפת בת תשע

במשך ארבעה שבועות, מ־4 ביולי ואילך, השתתפו 150 אלף ילדים מכל רחבי רצועת עזה בקייטנות אונר״א, שהציעו להם ספורט, אמנויות ופעילויות קבוצתיות. המטרה הכוללת הייתה להעניק לילדות ולילדים פעילות מהנה, להקל על הדחק, לחזק את בריאותם הנפשית והגופנית ולקדם מנגנוני התמודדות חיוביים בסביבה בטוחה. רבות מהפעילויות נוהלו בהנחיית יועצים פסיכו־חברתיים, ושימשו גם מנגנון הפניה עבור ילדים שנזקקו לתמיכה פסיכו־חברתית נוספת ולהמשך טיפול.

הילדים בעזה נושאים במלוא עולו של המצב ההומניטרי המידרדר, ועל ילדותם מעיבים סבבי הסלמה ומגפת COVID-19. פעילויות פנאי אלה סיפקו להם הפוגה שהם זקוקים לה מאוד. בסבב ההסלמה במאי נהרגו 66 ילדים, ו־685 ילדים נוספים נפצעו. חלקם עלולים לסבול מנכות ארוכת־טווח.

אמנם, בסבב זה היו פחות נפגעים בהשוואה לסבב ההסלמה ב־2014, אך עוצמת ההפגזות במרכזים עירוניים צפופים הייתה חסרת תקדים. לדברי פסיכיאטר בכיר העובד בעזה, ההשלכות הפסיכולוגיות עתידות להחריף משבר בריאות נפשית שהוא חמור מלכתחילה.[1]

יוניסף מדווח שכ־675 אלף ילדים, שהם 75% מכלל הילדים בעזה (895,487), זקוקים לתמיכה נפשית ופסיכו־חברתית ולשירותי תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית בקהילה. ילדים וילדות פגיעים במיוחד, מאחר שהם חווים שיעור גבוה של דחק נפשי, לרבות סיכונים משמעותיים ללקות בהפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD), דיכאון, חרדה, בעיות התנהגותיות, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות והפרעות בתפקוד.[2]

היכולת לתת מענה לצורך המוגדל מוגבלת מאוד, ועוד לפני סבב ההסלמה במאי נפגעה יכולת זו ממחסור כבד בכוח אדם מקצועי ובתרופות. נכון להיום יש בעזה רק 92 יועצים לתמיכה פסיכו־חברתית. משמע הדבר הוא יועץ אחד לכל 7,350 ילדים, שיעור שבשום פנים אינו יכול לענות על הצרכים העכשוויים.

לדברי מנכ"ל אונר״א, פיליפ לזריני, "להיות ילד או ילדה בעזה היום פירושו שבהכרח חווית רמות טראומה שבני גילך בכל מקום אחר בעולם לא חוו מעולם. ולכן, אחרי הסבב האחרון, תמיכה פסיכו־חברתית נמנית עם הקדימויות העיקריות של אונר״א ברצועה." ד"ר איאד זקוט, ראש תוכנית החינוך של אונר"א, מדגיש כי פעילויות תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית דרושות כל משך שנת הלימודים.

בשנת 2018 פקדה את אונר״א המצוקה הפיננסית הקשה ביותר בתולדותיה, כשהתורמת הגדולה ביותר שלה, ארצות הברית, הפסיקה בבת אחת את המימון לסוכנות. מאז התקיימה אונר״א על מימון שנעשה פחות ופחות יציב. הפגיעה הקשה ביותר הייתה, בין היתר, בתוכניות שירותי תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית. המימון מארה״ב חוּדש אמנם, אך המשבר הכספי המתמשך, יחד עם מגפת COVID-19, גרמו לצמצום בהיקפן של הפעילויות בקיץ, לרבות ירידה בשיעור של 50% במספר הילדים והילדות שיכלו להשתתף בפעילויות אלה.

"כשמשהו כה חשוב ומהותי לרווחתם של ילדי עזה, כמו פעילויות תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית, תלוי במימון מסוג זה, זו בעיה מרכזית", מסביר ד״ר זקוט. "את המצב הפסיכו־חברתי לא ניתן לייחס רק לסבב ההסלמה. זו עצם הצטברות של גורמים רבים. הטיפול מחייב שמירה על קשר והמשך טיפול במטופלים, כדי להגדיל את העמידוּת שלהם. אם נניח לבני אדם לנפשם הם ישובו לסבול. אסור שהמימון יהיה זמין רק במשך מקרה חירום או אחריו. במקום זה יש להרחיב את ההיקף של כל שירותי התמיכה הנפשית והפסיכו־חברתית."

[1] Abu Jamei, Y. 4 June 2021, A New Mental Health Crisis is Raging in Gaza, Scientific American.

[2] UNICEF, Protection Analysis Update, July 2021